18 דברים שעולים בשיחות שלי עם (מבול) המשפחות מהארץ שרוצות לצאת לדרך

1. אל תחכו לרגע הנכון. עכשיו הוא הרגע הנכון בשבילכם. תמיד יהיה משהו. אי אפשר לחכות שכל הכוכבים יסתדרו מושלם כי זה לא יקרה אף פעם.

אנחנו יצאנו לדרך באמצע הקורונה והגענו למדינה חדשה בסגר.

כמה ימים לפני שיצאנו לדרך כל לילה היו לי חלומות אימה, בהם ירו עלינו בדרך לשדה תעופה, נתלתי על כנף מטוס שבור בעודו נוסק לעבר שמי אירופה, ובחלום אחר נאלצנו לחתור באונייה(!) את כל הדרך לאירופה. ככה המון פחדתי.

Less is more.2

קחו את המינימום ההכרחי. לא צריך המון כשיוצאים לדרך כזאת. זה סתם מכביד. הדברים הכי חשובים שלקחנו איתנו לתחילת הדרך היו טחינה, שמרים להכין חלות בימי שישי (כי מי לעזאזל יודע איך אומרים שמרים בפורטוגזית ואיך אמצא את זה בסופר), רישיון נהיגה בינלאומי, ואת לולה הכלבה החרדתית והקשישה שלנו.

3. לא להביא כמות עצומה של ספרים. שכל אחד יבחר שניים-שלושה. אנחנו עברנו לקרוא ספרים דיגיטליים. בתור אובססיבית מושבעת של ספרים שאפשר להחזיק ביד ולדפדפף עם רוק,

זה היה מהלך מאוד לא פשוט. אבל הכרחי בשלב מסויים כשזזים הרבה.

4. תחלמו בגדול אבל תהיו מוכנים לשחרר את החלומות שלכם ואל תאחזו בהם בכוח. זה קשה לפתוח שם את האגרוף, אבל זה שווה.

קחו אותנו לדוגמא. חלמנו על חווה בתולית, ענקית ומבודדת בפורטוגל, אליה צריך לנסוע לפחות 15 דקות בדרכי עפר פתלתלות ברכב שטח מתנודד וקופצני. כשיצאנו לדרך הבנו שזה בדיוק מה שאנחנו לא רוצים.

5. געגועים. הם ממש ממש מכאיבים בגוף.

6. תחושת תלישות.

זה פשוט שם, לפעמים צובע את הכל ולפעמים סתם שם ברקע כמו רעש לבן. למצוא מההתחלה (ואולי עוד לפני היציאה) למה כן אפשר להיות שייך בתוך זה. קבוצות פייסבוק של אנשים באותו המצב, מעגלי נשים נודדות, מפגשים עם אנשים באיזור שיש להם את אותן התשוקות (יוגה, ציור, קרמיקה).

7. להתכונן לאינטנסיביות אינטנסיבית. של התא המשפחתי המצומצם, של הזוגיות, של ההורות, של עצמך.

לפעמים זה הדבר הכי מתוק ויפה שיכול להתקיים, ולפעמים זה ממש כואב ומכוער. רק אומרת להתכונן ו...

8. לא לצפות שכל הקשיים וההתמודדויות שיש לפני היציאה, ייעלמו. נהפוך הוא. כל הדברים שהיו שם לפני רק יתעצמו: מתח בזוגיות, ילדים רגישים וחרדתיים, ריבים וצעקות, ניתוק, רדיפה אחר מקומות לראות ודברים לעשות. אם לא תצאו לדרך במחשבה שהדברים יסתדרו סתם מעצמם, תצוץ הזדמנות אדירה לשינוי אמיתי בדיוק במקומות האלו.

9. במקום שאף אחד לא מכיר אותך, קל יותר להתחיל אותך מהתחלה.

10. בירוקרטיות בספרדית פורטוגזית או איטלקית זה לא כיף.

11. תשיגו את כל המסמכים שאפשר מראש. להשאיר ייפוי כוח בארץ ולהוציא כפל רישיון נהיגה, תעודות לידה לילדים, תעודות נישואין, רישיון בינלאומי, סים חלופי על אותו מספר. פעמיים קרה לנו שנאבד או נשרף במדורה (כן....) הטלפון עם הסים של הארץ. חווייה מאוד מפוקפקת ומיותרת.

12. תבררו כל מה שאתם יכולים על ארץ היעד אבל תתכוננו לשכוח הכל! חוויה של אדם אחד היא מאוד מאוד מאוד שונה מחווייה של אדם אחר.

13. כל דבר זולל אנרגיה. קניות בסופר, להזמין קפה, לנהוג, ללכת לרופא, למצוא אוכל שאוהבים ומזכיר בית, ללמוד להשתין בשירותי בול פגיעה שיש כאן באיטליה, ולקלוע בול. כל מה שהיה ברור מאליו, כבר לא.

14. לצאת מאיזור הנוחות זה מאוד לא נוח.

15. מערכת העצבים שלנו מאוד לא אוהבת כאלו שינויים דרמטיים. זה מאיים עליה ומכניס אותה ללחץ. כשהיא בלחץ אנחנו בסטרס. הרבה יותר זועמים, קצרים, דאגנים, עצבניים, נוטים לתפוס כל וירוס שעובר באיזור, חסרי סבלנות ומתקשים יותר להיות בנוכחות טובה אפילו עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים. האם אנחנו מכירים את מערכת העצבים שלנו כדי לדעת איך לתמוך אותה?

16. לקחת זמן לעצמנו כדי למלא את המשאבים ואת מאגר הכוחות שלנו. מצב מערכת העצבים שלנו הוא מאוד מדבק.

הילדים תמיד מושפעים ממצבנו אבל הרבה הרבה יותר כשיוצאים למסע. שם הם ממש תלויים בנו בחייהם ולכן עלולים להיות יותר פגיעים ורגישים.

17. הרגשות מורגשים. כשכיף אז כיף, כשלא – אז לא. תתכוננו להרגיש.

18. מאוד קשה לקלוע לרצונות של כל המשפחה. ההוא רוצה לגור ליד הים, ההוא רוצה בטבע וההיא בכלל אוהבת עיר סואנת. זה נהיה אפילו יותר מורכב כשיש מתבגרים בחבורה. מה שכן אפשר זה לראות לכל אחד את הצרכים שלו ולהראות שראינו. לפעמים זה כל מה שאדם צריך.

שולחים לכולכם חיבוקים מרציפניים ארסיים מרחוק

הכוחות שלכם מגיעים עד אלינו

בתפילה לימים שקטים